לא הצלחתי להרדם,אני מתגלגל מצד לצד בלי הפסקה,לא מצליח להירגע. שמעתי בחוץ מכונית בחצות,
מי כבר שם? מה הוא רוצה? אני מקווה שזה לא קשור אלי כדי שאני יצליח להירגע. טעיתי, מישהו נכנס
דרך דלת סגורה ושמעתי צעדים מתקבים ומתחזקים, לפי קצב ההליכה הבנתי שהאיש רגוע מאוד.
בסוף נפתחה הדלת ונחשו מי זה? הכפרי נכנס. לא האמנתי והתעלפתי. התעוררתי בבית קטן וחמים
ולידי הכפרי שותה תה ירוק, הבחנתי במצלמה שהוא החזיק ושאלתי אותו:"מה זאת המצלמה שאתה
מחזיק?" הכפרי חיכה שניה וענה: "אם אתה רוצה לדעת בוא ולהסתכל" עדיין לא באתי והמשכתי
לחקור:"ההורים שלי יודעים שאני פה?" שאלתי, הוא השתמש באותו טריק ואמר:"מחקתי להם זמן"
"מה?!" לא הבנתי למה הוא התכוון, אבל הוא שתק ושתה עוד לגימת תה. באתי והסתכלתי במצלמה
שנראתה רגילה לגמרי ואחרי זמן מה הוא עשה משהו מוזר בהחלט-הוא יכל לצבוע את המסך עם
האצבע שצבע בכל מיני צורות ואחרי זמן מה ראיתי אנימציות מטורפות שהצבעים מתנגשים ועושים
עוד כל מיני דברים מגניבים שעשה בעזרת תנועת אצבעות, אחרי זה הוא לחץ על כפתור והוא קיבל
מטבע, הוא הסביר שהוא עם המצלמה יכול להכניס מטבע למצלמה ול"צבוע" את הדי-אן-אי.
התלהבתי נורא שכמעט שכחתי שרציתי לשאול אותו משהו:"מה הקשר בין סבא רבא שלי
לבין אתה?" (האמתי ששנאיתי את הטריק אבל אין מה לעשות) הוא קם בדממה וצעד לאט
אל הארון כאילו זה כל מה שיש לו לעשות בחיים, הוא פתח את הארון ואור משם סינוור אותי.
זה היה שער בין ממדים. "ברוך הבא לעולם שאני וסבא רבא שלך יצרנו בעזרת המצלמה
הזאת" אמר הכפרי והצביע על המצלמה המיוחדת. גימגמתי מרוב היבהלות ושאלתי:
"מה ה-הש-שער ה-הזה עו-וש-ה?" רעדתי ממש כאילו אני גיליתי שאני עומד להילחם
בדיונון הכי בעולם. הכפרי שוב שתק, הוא נתן לי כוס מים וחיך חיוך רחב. הוא הוביל אותי
לספרייה שלו והוציא את ספר הסיפורים של סבא שלי. הכפרי דיבר בקול שעדיין לא דיבר:
"מכיר את זה?" "הא הא" עניתי המום. הכפרי פתח בעמוד האחרון והדליק פנס על העמוד
וראיתי משולש, "מה זה?" שאלתי. "זה משולש הכוח" הוא התחיל להסביר, "משולש הכוח
הוא אני, אתה, וסבא רבא שלך. "אף אחד לא יודע מה קרה לסבא שלך" הוא המשיך בטון
דרמתי ומצמרר, "הוא נכנס לשער ולא חזר" כאן הוא סיים.
"מה אנחנו אמורים לעשות בעצם?" רעדתי עוד יותר.
"להכנס" 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה