עברו שלושה ימים מאז שיצאנו מהעיר. עצרנו לרגע פעורי פה ועמדה מולנו פרמידה גדולה ומפוארת,
היא היתה במרחק שלוש מטר ממנו. הלכנו בערנות לעבר הדלת, פתחנו בזיהירות ולפתע
יצאו מלא עטלפים. כשנכנסו היה חושך של חצות- החושך שלא נותן לך לראות אפילו
את הידים שלך, למרות חיסרון הראיה שלנו הרגשנו את הליכלוך, לא ניקו פה 2000 שנה
כנארה. היה מחניק מאוד, אך לפתע שצעדתי קדימה נפלתי על משהו מעץ, דיויד
בא אלי ועמד עשר שניות מול הדבר שהפיל אותי ואז הוא פתח את הדבר הזה,
זה היה תיבת אוצר!!! היא היתה מלאה תכשיטים, מטילי זהב וכל שאר הדברים
היוקרתים. שמחתנו היתה גדולה אך קצרה; שמענו צעדים איטיים לעברנו,
כיוונתי אליו את הלפיד אבל עדין לא ראיתי אותו ברור, "החלטות הם דבר אכזר"
שמעתי קול צרוד מעבר לזר. הזר עצר ממש לידנו ואם זאת לא ראינו אותו,
הוא זרק משהו שהיה דומה לאיפון על הרצפה ופשוט עזב אותנו במנוחה,
הוא פשוט הפך לכלום. אנחנו עמדנו בדממה למשך חצי שעה.
אחר כך לקחתי את ה"איפון", באיפון היה כתובה הודעה:
"שלום! זכית בפרס מיוחד,
אתה מזומן לחזור לעבר שלך לחמש דקות
בלבד. אתה תשוגר ממש בבית שלך בחדר שלך,
לביצוע לחץ כאן-->ביצוע פעולה"
לקח לי ולדיויד זמן לחשוב מה לעשות
אחרי שתי דקות חשבתי מה לעשות ולחצתי.
כמו בהודעה שוגרתי בחדר שלי, רצתי במהירות לחדר המדרגות
וירדתי, אחרי שיצאתי מהדלת נשאר לי 4:30 דקות, ההיתי בלחץ.
רצתי לבית של השכן במהירות השיא ובאותה הזדמנות
נשאר לי 1:00 דקה!!! בילגנתי את כל החדרים,*
10,9
וואו, איפה זה?!
8,7,6
הנה התיק שלו!!!
5,4,3
לא, זה הארנק…
2,1!!!
הנה היוווווומממממממממן…
הקול שלי הפך לקול איטי במיוחד
ואז פתאום חזרתי ליד דיויד במקדש,
בידי החזקתי את היומן…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה