קשה לתאר מה קרה אז אחרי השפעת הקלף, מה שאני כן לתאר לכם, זה שכל הזמן הקאתי.
זה נוראי. לא נשארנו בבית הרבה זמן ויצאנו והמשכנו… הצווחנית נתנה לנו הרבה חטיפים,
אז נשנשנו כמה בדרך… מה שהיה יוצא דופן מכל שאר הפעמים זה: לא היה חום או קור,
אני רציני, לא היה טמפטורה. זה לא היה הדבר היחיד- היה שמש וירח למולנו, ממש בבת אחד,
קרובים מאוד. הדרך הפחידה אותי, ממש מפחיד שאתה לא יכול להרגיש את טמפרטורת הגוף,
במיוחד שאתה חצי רפוי וחצי נמרץ. אתם לא מבינים עד כמה מפחיד, אולי זה לא נשמע
מפחיד אבל תאמינו לי שכן. עצרנו והתיישבנו,
"רוצה וופל?" שאל דויד
לא היה לי תאבון ועניתי "לא, תודה"
ואז התחיל הקטע שלפעמים אני אוהב אותו ולפעמים לא.
"לפעמים שאתה רוצה לתת תודה, אתה לא תמיד חייב
לומר במילים, יש אנשים שאם תגיד להם תודה זה יכול ליהות מסוכן"
את האמתי, לא הבנתי מילה.
היה עוד כל מיני עצירות מיוחדות אבל נדלג עליהם,
אחרי שקצת טילנו, מצאנו בית גדול ועליו שלט ענקי:
"המסדרון הארוך".
"מה זה?" שאלתי המום מול השלט
"אהה, זה?, יותר נכון הוא.
"הוא?!"
"הוא."
נכנסנו לבית ומולנו מסדרון ארוך, מאוד ארוך.
דויד התחיל לספר:"המסדרון הארוך הוא אגדה לקינגית…"
תקעתי אותו באמצע משפט "מה זה לגינקית?"
"לקינגית זה גזע מפותח של בני האדם, שמורכב משתי מילים: נילית וינק,
לגזע מסוג זה קל להבין דברים חדשים, לראות במבט נוסף דברים אחרת…"
תקעתי את דיויד שוב: "זה נשמע משהו דומה לך" גיחחתי,
דיויד עשה קול רציני: "כי אני לקינגי"
ההיתי המום.
אחרי שעה של צעידה במסדרון
שאלתי שוב: "אז מה זה המסדרון הארוך?"
"המסדרון הארוך היא אגדה לקינגית שכתב לקינגי בשם
גבריאל, שמסבירה שאדם הוא כמו מסדרון אחד ארוך"
אחרי שהוא סיים התעלפתי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה