אני זוכר שההיתי בבית חולים קודם אבל שוב!? שלא תבינו את הסבל בבית חולים, בעיקר זה סבל
שיש לך בדיקות מה הם העזיות שלך; הכל כל כך עזוי, נראה לי אפילו יותר עזוי מהעזיות שאני עוזה.
אבל אם נשמע לכם שהביקור בבית חולים היה ארוך אתם טועים: הרופאים רצו בחדרים במצב
היסטרי, מה קרה? סוף העולם הגיע?! בשלב הזה זה לא בצחוק, אם חשבתי שהתבדחתי אתכם
אז טעיתם אני רציני מאוד. דיויד אמר לי לשכב במיטה עד שהרופאים ידעו מה לעשות. נרדמתי,
אבל על שפת הים, אתם שואלים איך? ההיתי אומר אם ההיתי יודע. לא נראה לי ששכבתי על
חול, כי הוא היה רך כמו נוצה מתפורר כמו חול בצבע של חול נקי, אני לאט לאט התרוממתי
למעלה והתישבתי על החול, הרוח ליטפה אותי בנועם, אם כל זה שהיה טוב הופיע לי החילזון
מהחלום הקודם, אני רק עכשיו קלטתי שאני בחלום ולא במציאות. שאלתי את החילזון:
"למה אתה כזה איטי?" ענה לי החילזון: "אני לא איטי כי זה הטבע שלי אם אלו הציפיות שלך,
הרי אין דבר העומד בפני הרצון אבל אני איטי כי כשאני מתגורר לאט אני שם לב יותר לסביבה
שלי ולדברים שאחרים לא מספיקים לראות, יש ארץ שלמה של חלזונות שמתגוררים מהר."
הוא סיים את דבריו ופתאום נעלם החילזון, והכל נעלם וטבע במים, פתאום התעוררתי בבהלה
בבית חולים. מזל שזה נגמר, אבל רגע, איך הפעלתי את המודעות שלי בחלומות? הסתכלתי סביבי
וראיתי שדיויד מדבר עם הרופא, לפעמים אני שואל, למה אנשים מדברים?
בלילה שנרדמתי התחילה העזיה; ההיתי בבית שלי, למרות שזה היה הבית שלי אני התחלתי
להיחנק, כמעט בכל חדר המגירות והארונות היו ריקים, החלונות היו מנופצים,
הרגשתי קפוא. כשההיתי בחדר שלי הרגשתי מישהו נוגע בי ושהסתובבתי ראיתי שלד,
צרחתי כל כך חזק… אחרי כל ההיסטריה הבחנתי בחלון של השכן וראיתי אותו
חוטף את ההורים שלי, המשכתי לעקוב עם העיניים אם הוא יצא החוצה, אבל
המישהו שגנב את סבא רבא שלי ואת הכפרי יצא החוצה ו…
התעוררתי מהחלום שהרופאים קוראים לזה "עזיה", אבל לי לא אכפת.
התעוררתי למחרת וראיתי ליד המיטה שתי תיקים מאורגנים ואת דיויד מלובש
חורפי מול המיטתי, שאלתי:"אנחנו יוצאים? ואם כן לאן?"
הזכרתי כבר עד כמה מוזר הראש של דיויד?
הוא ענה:"כן, בא צבא שלם שבא להתקיף את המקום, אבל אל דאגה כי אוהבת אותנו הדרך"
קמתי, התארגנתי ויצאנו...
