יום ראשון, 26 ביוני 2016
יום שבת, 25 ביוני 2016
לחצו עלי כדי להגיע לשאלון מיוחד
שאלון זה מיועד לכל חובבי BTD5 ולמי שמכיר את הערוץ שלי:
לערוץ, תנו סאב בדרך!
שאלון זה מיועד לכל חובבי BTD5 ולמי שמכיר את הערוץ שלי:
לערוץ, תנו סאב בדרך!
יום שבת, 11 ביוני 2016
נמו ומיקי עם הדג בעל מחושים
נמו ומיקי עם הדג בעל מחושים
זה היה יום הולדתו של מיקי, נמו היה נטול בין האדמה היבשה
ומיקי ישב על שפת האי ושיחק במיי הים, אינו זכר שהיום יום הולדתו.
ב2:00 בצהריים נמו הפתיע את מיקי ונתן לו מתנה, מיקי שמח ולקח במהירות את
המתנה - הוא קיבל פרצוף!!! מיקי כה התרגש ושם ישר על פניו את השי של חברו הצמח - נמו.
3:00 בצהריים ומיקי משחק עם נמו בציורי חול, פתאום הם שמו לב שהגיעו לים הצ'ינצ'ילות,
קצת הובלו כי ידעו שזה מקום שקורה בו דברים מוזרים… לפתע הם ראו דג כחול עם מחושים סגולים.
הוא היה נראה קצת מוזר... ראו לו בעיניים שהוא פצוע…
נמו פתח את פיו ושאל את הדג מה קרה לו, הדג לא ענה.
כשהוא השתכנע לספר לנמו ולמיקי מה קרה, האו סיפר זאת כך: אין לו חברים.
נמו שאל: אתה יודע למה?, הדג בעל המחושים חזר לים שאל את חבריו והבין שהוא יותר מדי עצוב ולא נעים ליהות לידו, הוא הודה לנמו וגם למיקי ונתן להם כובעי בועות...
נמו ומיקי ומגילת המסתורין
נמו ומיקי ומגילת המסתורין
זה היה יום שבת ונמו ומיקי בילו להם על איהם הקטן,
ושיחקו בנוח ובעליזות… השעה כבר 4 בצהריים ומיקי יושב מתחת לכיפתו של
נמו הפיטרייה ונחר, לפתע נתקע אל גדוד איהם בקבוק זכוכית - צבעו כחול, בו שהו שתי חתיכות אבטיח
ומדביקת סמיילי. נמו לקח אם ידו הארוכה את הבקבוק אליו ופתח את הבקבוק שהיה סגור עם פקק גיר.
לפתע ראו שנסתר לעיינהם גם מגילת סתרים - היא היתה דווקא ממש לא מיושנת על פי המראה…
היה נראה כאילו ילד בן 3 כתב את המגילה - היה שם מפה שהורתה לא היה לא קרוב אל ידייהם
של נמו ומיקי. חלף יום והתחילו מיקי ונמו להגיע לנקודה המסומת במגילה…
תחילה דחפו איהם במו ידייהם, אך כעבור יומיים הגיעו אל אי קטן אחר ושם שהה עץ, לקחו עניפו
והשתמשו בהם כמשוטים והמשיכו בדרך… תוך שבועיים של הרפתקאות שנמו ומיקי עברו
בזמנם במקומות כ: מנהרות מים, שבהם גם מצאו הרבה קריסטלים יפים עם צורות משונות…
או נמשל עברו ביערות הסבוכים והתמודדו עם מלכודות וצמחים מסוכנים - אך גם זכו למנגינות היפות
של הטבע ולטעום מזנים חדשים של צמחים שאיש לא ידע… או כמו הרפתקת אקסטרים של קיפצות
וריצות… אכן הם רכשו חוויה בלתי נשכחת.
אחרי הבילויים בעקבות המפה - הגיעו בסופו של דבר אל מערה קטנה ובה גר איש
כפוף גב, וחסר יד ימין. האיש סיפר להם שהוא שלח את המכתב, בגלל שיד ימינו נכרתה
הוא התלונן שהרגשתו שחייו מיותרים. הוא ביקש מהם עזרה לבנות יד מלכותית. במשך חודש ניסו
וניסו אך לא הצליחו דבר. לפתאום בראשו של נמו היה רעיון - הוא בנה פטיש מיוחד
ונתן אותו לו, האיש התלונן שזה לא יצליח, אך מיקי הזכיר לו שאם לא ינסה אף פעם הוא לא ידע…
הוא ניסה ופתאום יצא לאיש נפלאות של פסלים. האיש היה המום הוא שאל את נמו איך עשה
זאת ואז סיפר לו על משהו שהוא למד על מבנה גוף האדם.
עכשיו כולם חיים באושר...
יום רביעי, 1 ביוני 2016
נמו ומיקי על אי קטן
נמו ומיקי על אי קטן
נמו הוא פיטריה שאוהבת לחייך, בקיץ, בסתיו בחורף ובאביב.
לפיטריה היה חבר מוזר; לא היו לא פנים, גוף שחור, בגדים שחורים,
ראש לבן, עניבה אדומה… קראו לו מיקי.
נמו ומיקי חיו יחד, אינם היו זקוקים למזון או שתיה. יום אחד, תקפה הים בכעס
את האי הקטן ונשבה אותו הרחק הרחק מכאן…
זה לילה היה עוד אז בזמן הסהרה, נמו פחד במיוחד, ומיקי… לא יודעים,
הרי אין לו פרצוף. האי עדיין הינו לו על פני הים, מחזיק שם מעמד 3 ימים ונמו
עדיין אחוז בפחדו. לפתע האי התחיל לשקוע ממש כאשר התנגשו
באי אחר, מיקי ישר ברח לאי השני וניסה לעקור את נמו לאי האחר, אך
כמה שהתאמץ לא הצליח לעקורו…
פתאום למיקי הואר לו את דרך הפתרון, לקח עם שתי ידיו את האי בו
היה נמו וש אותו על האי האחר. נמו ומיקי היו מאושרים...נמו ומיקי והקופים
נמו ומיקי והקופים
נמו ומיקי היו על איהם הקטן בלב ליבו של הים.
הם מאוד אהבו מוזיקה ולכן שיחקו ביחד.
נמו היה עושה קולות עם הפה ומיקי, היה מנגן על כיפת ראשו
של נמו, כאילו הוא טוף. מידי פעם גם רקע ברגליים…
יום אחד, האי שט לעבר ארץ קטנה-ארץ הקופים.
חיו בה הרבה קופים קטנים וחמודים אך תמיד היו שקטים.
לנמו ומיקי זה הפריע מאוד, לא רגילים לזה…
הם פגשו מערה אחת שבה היה טמון אוצר, לפחות זה מה שהיה כתוב
על שלט אחד… נמו ומיקי הלכו אל תוך המערה, הם הגיעו לתוך המערה
אך אינם מצאו דבר. לפתע בא אריה גדול מאוד ושעג!!! מיקי ונמו רצו אצו מן
המערה והכלו לבכות… אחרי זה גם כל הקופים החלו לבכות… סוף סוף הציעו צליל.יום שישי, 6 במאי 2016
יום ראשון, 24 באפריל 2016
התאבדות
התאבדות
פעם היה היקום מחולק לשתי עולמות: עולם ההרס ועולם הבניה,
חיו בשלום ועזרו אחד לשני…
הכל היה טוב עד שעולם ההרס פרץ במלחמה נגד עולם הבניה, המלחמה נמשך שלושה דורות שלמים
וצד ההרס השתלט על כל אדמות היקום… נשמתו של שליט עולם הבניה כעס מאוד. וקילל את בן
מלך ההרס… הגיע יום הולדת 18 של בנו של שליט ההרס, אך הבן לא היה מרוצה מחייו
והחליט שהוא רוצה להתאבד. אך כאשר דקר אותו יצא ממנו יהלומים והעור שלו התרפה מיד…
לא משנה איך הוא ניסה להתאבד יצאו ממנו יהלומים והעור שלו התרפה מיד…
כבר חמש שנים הוא לא הצליח להתאבד… אז הוא החליט להתחיל לבנות דברים מהיהלומים שלו.
הוא התמכר לבניה, הוא גילה שזה לא כזה גרוע כמו שסיפר לו אבא. פשוט נהנה לבנות ולהרוס…
ואת כל היצרות שם במקום שחפר מתחת לאדמה כדי שאבו לא יראה.
הדורות חלפו וזן ההרס נכחד ועכשיו כולם גם הורסים וגם בונים.
הסוף
יום רביעי, 20 באפריל 2016
יום חמישי, 14 באפריל 2016
דאמן גרום ומקיטה - חלק 5
קצת נרגעתי אחרי שהגענו לבית הנטוש, סליחה עם מיהרתי ולא הבנתם, ההיתי ממש לחוץ.
עכשיו שהסדרתי את הנשימה ואני בבית חם אני יוכל לספר נורמלי…
זוכרים את זה שהאחים שלי כמעט תמיד רבים? הנה זה קרה שוב פעם-
גרום ומקיטה התווכחו איזה נשק להכין, אני בינתיים חקרתי מערות שהיו מלאים באבק,
לכלוך ואוצרות. לא אני לא מֵדָבֶר על יהלומים,זהב או ברקת; אני מדברעל המנהרה.
היא היתה קסומה," 7 אנשים נשארו בחיים בזירת הקרב " נשמעה הודעה ברמקול.
טוב, החלטתי לעזוב לפני שיגיעו להרוג גם אותנו, אז יצאתי החוצה מן המנהרה ישר לבית האדמה,
"דאאאאאאאאממממן…" קול לחש, פתאום נשאבתי לתוך מקום מוזר… "ברולפלפלולפטלללדלפול,
חכהההההההההה!!! לא סימתי לספררררררר!!!"
חכו להמשך
עולם הנקודות
עולם הנקודות
עולם זה, הוא עולם ריק מבפנים וריק מבחוץ, והעולם תמיד גדל.
באמצע העולם יש נקודת אור חזקה שמאירה את העולם… כל כמה שניות (תגלו כמה אחר כך)
נוצר סטיק-מן, הסטיק-מן יכול ליצור מבנים מנקודות שבאקריות יוצאות מנקודת האור שבמרכז העולם,
לפעמים יוצא גם חומר צבעוני מהנקודת אור. משך חייו של סטיקמן הוא בן 500 עד 1000 שנים.
כאשר סטיקמן יוצר יצירה הוא יכול לשלוח אותה למחסן אין סופי ששם תישמר לנצח,
או הוא יכול להשאיר אותה בעולם הסטיקמנים אחרי 1000 שנים היא תעלם,
אם תהיתם שעולם הסטיקמנים הוא בצורת כדור,צדקתם.
כאשר הסטיקמן מת, יש בידו ארבע אפשרויות:
1.ללכת לעולם המתים - בדיוק כמו עולם הסטיקמנים רק ששם לא יוכל ליצור דברים.
2. למחסן היצירות - הוא יכול ליהות שומר שם על היצירות שנשלחו למחסן.
3.איש אש - שכחתי לספר לכם שבדור הסטיקמנים מהשיכבה החיצונית שלו יש
את ארץ האש, בארץ האש מתחילים עשרה אנשי אש, כאשר אתה בוחר ליהות איש
אש אז תפקידך להביא לעולם הסטיקמנים סטיקמנים, אתה מזמן כדור אש ומעצב אותו
בצורת סטיקמן, אחרי זה מוחא כף, בום נוצר סטיקמן בתוך עולם הסטיקמנים.
4. אתה יכול לבחור אתגר - במשך חמש דקות יהיה מפתח שיעוף באוויר במהירות ואתה תתצטרך ליצור דברים מהר כדי להגיע עליו, אם הצלחת - אתה ראשי לעבור בין כל העולמות שהוזכרו קודם כולל
עולם הסטיקמנים המקורי, אם אינך הצלחת לתפוב, ההשלכה ליהות בכלא לנצח, לא
תוכל לבנות, תוכל לשוחח חצי שעה פעם בשנה עם סטיקמן מסוים שתיבחר ויהיה
לך צפוף
נ.ב- סטיקמנים יכולים ליצור דברים גם מעצמם, במקום הכלא לא תוכל לעשות זאת.
נ.נ.ב- זה עולם דימיוני שרציתי לחלוק איתכם את תפיסת העולם שלי.סיפור קצר - הכיסאות המרושעים
הכיסאות המרושעים
היה היה,חוף ים בארץ ושמה לעזאזל.
לחוף קראו:"נא לא להיכנס" ובחוף היו שתי כסאות עץ ישנים
והחוף היה יפיפה… אבל!!! רק היה חסר למי שהעז להתיישב על הכסאות האלה…
בפעם האחרונה שמישהו התיישב עלייהם היתה לפני 30 שנה… הסיבה
לכך היא… נו היא… האמת שאף אחד לא יודע למה, רק יודעים שמי שמתיישב על
הכסאות האלה נעלמים כאשר מפסיקים להסתכל עלייהם.
טוב. אני רק נער בן 13, שאוהב להסתובב ברחובות לעזאזל…
יום אחד העזתי לשבת על אחד מן הכסאות העץ,
כלום, שום דבר לקרה. קמתי מהכיסא וחזרתי הביתה,
פתחתי את הדלת, הלכתי לחדר ו… מה?! הסתכלתי במראה ולא
ראיתי כלום, שיפשפתי שוב ושוב את העפעפיים…
לא, זה היה מציאות, אני בלתי-נראה,
יצאתי החוצה והתחלתי לגעת באנשים,כלום, פשוט לא הוזיז להם…
החלטתי לחזור הביתה ולשתות קצת מים, לפחות את זה אני יכול…
הלכתי למראה שוב, בום!!! אני נראה כמו מישהו אחר לגמרי,
עכשיו גיליתי מה עושים הכסאות… יצאתי החוצה, שוב לחוף "נא לא להיכנס".
כל כך בא לי לחזור הביתה, אבל ידעתי שאמא שלי עכשיו בבית ולא תרשה לי להיכנס…
ההיתי בחוף הים, הדבר האחרון שרציתי לעשות עכשיו להתייש ב שוב על אחד מן הכסאות,
בכל זאת התיישבתי, כאילו שהיה לי משהו אחר לעשות…
אחרי שקמתי שוב בלתי נראה, הלכתי לשחות קצת…
ופתאום חזרתי ליהות אני, מי שההיתי בהתחלה, תודה בשם לעזאזל!!!
חזרתי, ראיתי את השתקפותי בבקבוק זכוכית שהיה על החוף וראיתי
את הפנים היפים שלי…
לסיכום - חייתי באושר ואושר עד… רגע,
התכוונתי: חייתי בכיף ואוש… כלומר:
חייתי עד עצם היום הזה
(:יום ראשון, 20 במרץ 2016
דאמן גרום ומקיטה חלק 4
עברו ה10 דקות והנה הלחץ מגיע, הגענו ליער, זה היה מלחיץ, קשה לתאר את זה
במילים אחרות… העולם שהכניסו אותנו עליו היה עצום, היהנו מוכנים, יש לי גם מזל שקראתי
על הישרדות. 3,2,1 התחיל המשחק. הייתי גאה שאני היחיד שידעתי איך להתחיל,
הזמן עבר מהר וכבר הגיע לילה ראשון, מזל שהצלחנו לצוד לפחות חיה קטנה, הצלחנו לצוד
חזיר קטן, כבר נשמעה הודעה שמישהו אחת כבר מת. זה היה מלחיץ, התכוננו לבנות מהר
מחסה, הייתי רעב גם… לא היה לי תחושה טובה, לקח יומיים לבנות בקתה באדמה,
הייתי בטוח שהמזל לטובתנו, אבל אחרי חמש שעות בבית המוסתר, שדדו אותנו,
האמתי כמעט הרגו אותנו, ברחנו דרך מינהרת חירום שהסתרתי אותה טוב עם עלים,
התרחקנו משם באכזבה, אבל בכל זאת שמחנו שאנחנו בחיים, שכחתי לציין שהיה
הכי קשה לצוד. בקיצור התרחקנו משם באיזה 15 קילומטר, לפתע ראינו בית עזוב
ששדדו אותו גם, אבל הלכנו לשם כדי להתחבאות, היה שם ממש חמים…
כבר ציינתי שקשה לתאר את זה במילים, אז פה מסתיים הדף...יום חמישי, 3 במרץ 2016
היקום השלישי - סוף הסיפור
היקום השלישי
עצרנו ליום בביקתה המוזרה הזאת, קצת אכלנו שימורים
ונכנסו לשער, לא ההיתי בלחץ, אבל, משהו היה שונה…
ההיתי בבית של השכן שלי,הכל נראה רגיל ושומם למדי,
הכל היה מסודר נקי כמו תמיד: לא היה טיפת אבק.
סרקנו את האזור שוב ושוב עד שנגמר לנו הכוח, נחנו על הספה
עם הרגשת ביאוס… פתאום משהו דיגדג אותי, הסתכלתי על הרגל וראיתי
את החילזון, "מה - אתה - עושה פה?!" החילזון חייך:
"באתי להגיש לך את זכות הניצחון" אמר החילזון,
נתן סכין ונעלם. אחרי כמה שניות של סחרחורות התחלתי להעלם,
"מה?, רגע איפה דיויד?!" ובום, אני במקום שבו נילחמתי נגד
הרשע, שלפתי את הסכין כדי להתגונן, "נראה לי שעכשיו מגיע הסוף" מילמלתי.
צעדתי קדימה, והוא אכן היה שם, רק הפעם גם עם דיויד.
"שלום…"התחיל הרשע את המשפט, אבל לא חיכיתי וניסיתי לתקוע בו את הסכין,
אבל פיפסתי…
"אסוובום!!!" צעק הרשע ועפתי לאחור והזדמן ברקע השחור דרקון שחור
עם עיניים לבנות, מרוב לחץ שכחתי איך לזוז, פתאום מאחורי החילזון:
"מהר!!! זרוק אותי לעבר הדרקון ואחרי זה גם את הסכין!!!" הדרקון
היה במרחק 5 מטר ממנו, בלי היסוס עשיתי כמו שאמר החילזון
ו… בום! הדרקון והרשע התפוצצו והחדר היה מלא ניצנוצים,
הכפרי ושלומו רצו וחיבקו אותי, גם החילזון התראה איתי והלך,
אבל… איפה דיויד?
איפה דיויד ואם הוא חי זו החלטה שלכם,
ביי!!!
על ידי רם אליהו וייגמן,
על תשכחו לכתוב תגובות!!!
יום ראשון, 28 בפברואר 2016
דאמן גרום ומקיטה חלק 3
השעה הרגישה כמו חודש, היינו כולנו בתסכול ענקי, זה היה כואב לכולנו…
אני רק הצצתי פה ושם במבטים, היתה דממה שוממת וקצת נאנחת…
שכבתי על המיטה והסתכלתי עלי שההיתי קטן, כזה שקט ובעל שלווה,
רק הלוואי שהיתי יכול להישאר ברגש הזה, חיכתי חיוך מיוחד, שלא
נראה שאני אוכל לחיך אותו שוב… בנתיים גרום אירגן את הטיקים ואת הדפים
של התיכנון שכתבנו לפני ההכרזה, גם לקחנו את "אמצעי שרידה".
נשאר עוד 50 דקות, וואו, אני ממש מחכה בקוצר רוח, שזה יגמר; אתם לא
יודעים על מה אני מדבר, תאמינו לי שהדבר האחרון שרציתם לראות בחייכם זה
את הפנים של שלושתינו. כדי להעביר את הזמן שיחקתי עם כדור טניס ישן שקיבלתי
מאמא… אבל זה לא עזר; נשארו 48 דקות של סבל איום, באמת- ממש נורא.
18 דקות אחרי זה למקיטה היה חיוך על הפנים, ידעתי שהוא חשב על משהו
עם הראש המפותח שלו, פניתי לעברו עם המבט המתוסכל ושאלתי:"נו, על מה אתה חושב?"
"מממ… יש לי רעיון…" אמר מקיטה, אבל לפני שסיים התפרצתי:"אני יודע שיש לך רעיון! אבל מה הוא?!"
"מממ… יש לי רעיון…" אמר מקיטה, אבל לפני שסיים התפרצתי:"אני יודע שיש לך רעיון! אבל מה הוא?!"
"אנחנו צריכים להתחלק בדרך מתוכחכמת; יהיה לנו בסיס קבוע נסתר בזירה, אחד תמיד ישאר
בו, והשתיים אחרים יתגרו בשאר האנשים ויביאו אותם למצב מלחמה אחד בין השני."
סיים מקיטה את המשפט ופינה את כיוון ראשו לגרום,
"מה?" שאל גרום במופתעות, "מה שאמרתי, מה אתה חושב על הדעה?"
שאל עם החיוך אותו מקיטה, "אהה… אה… בסד… בסדר, כן בסדר" מילמל גרום.
נשארו עוד 10 דקות זה ממש מלחיץ, לא חיכיתי לזה...יום חמישי, 18 בפברואר 2016
סיכום המסדרון הארוך
אחרי שהתעלפתי, התעוררתי וראיתי את עצמי בבקתה מאוד דומה של הכפרי,
אפילו השער היה שם… דיויד היה שם גם.
טוב פה החלק הזה מסתיים, אבל מי שמעוניין לדעת את ההמשך
שיקרא את הסיפור:
היקום השלישי
יום שישי, 12 בפברואר 2016
יום חמישי, 11 בפברואר 2016
דאמן גרום ומקיטה חלק 2
אחרי שלושה ימים של ריבים טיפשיים של האחים שלי, נשאר עוד שעה
שיכריזו מהם הם המשתתפים, בכל זאת, אחי גרום הכין לנו נשקים
לי מסור, לו פטיש, למקיטה חץ וקשת, מקיטה לא התלהב בהתחלה על
הרעיון שאנחנו נילחם אם ניצא בהגרלה. הוא אמר שעדיף שאנחנו ננסה
לגנוב את כל האוכל בזירה ונחכה עד שכולם ימותו. גרום לא נכנע
לרעיון כל כך מהר, הוא אמר שאם נגנוב את כל האוכל השופטים
יחשדו… הריב הזה נמשך חצי שעה ולבסוף מקיטה ניצח בריב.
בכל זאת התעלמתי בזמן האחרון מהויכוחים והלכתי ליער להתרענן
בשקט, ההיתי נלחץ, מאוד נלחץ, לא רציתי למות. אבל התמודדתי
ושיכנעתי שאני יצליח לחיות. שחזרתי הביתה התחיל עוד ריב מטומטם בין
האחים שלי- איזה נשק יהיה לכל אחד, נו באמת…
הלכנו לאולם ההגרלות, זה היה מלחיץ, כולם רעדו ממש
רעדו. אני בטוח שחלק חשבו שיגיע סופם. אני זוכר איך האחים שלי
כל הדרך רק ניסו להשפיל אחד את השני.
בקיצור, הגיע השעה, היה תיפוף טופים…
קול הכרזה יצא מהרמקול:
"צהריים טובים לכולם, היום באולם ההגרלות,
עומדים להיבחר ארבע קבוצות, תחזיקו אצבעות..
טרטרטרטרט...דויד ויליאם, מרומה רוטטה
ודן לואיסר!!! קבוצה מספר אחת!!!
טרטרטרטרט...נוקיה שפלר, מיקה דובסקוטי
וליאמו ריסו!!! קבוצה מספר שתיים!!!
אני זוכר שמאות אנשים הזיעו מהלחץ…
אבל, הקבוצה השלישית, דאמן גרום ומקיטה…
הלכנו הביתה לפני הכרזת הקבוצה הרביעית
ולכולנו זלגו שתיים, שלושה דמעות...
הירשם ל-
רשומות (Atom)