המסדרון הארוך
שלום, אתם בטח זוכרים אותי יונתן. מאז היום בו פגשתי את הכפרי עברו 3 שנים וכבר אני בן 13, אומרים שהמספר 13 מוסר מזל רע אבל לפחות הוא לא מוסר אותו לי. אני עדיין במסע עם הג'ינג'י, רק הג'ינג'י ואני.
הלכנו 3 שנים ופתאום הגענו לעיר יפה ומטופחת. אני הפנתי שניה את המבט שלי למבט של דיויד אבל
הוא הסתכל על משהו אחר, הוא הסתכל אחורה. תמיד מעניין אותך על מה האחר חושב, לפעמים
בא לי לקרוא את המחשבות של דיויד, המשוגע ההוא. אם ההיתם רואים את דיויד ההיתם מבינים
למה אני קורא לו משוגע. נכנסנו לעיר שהיתה שקטה לגמרי, מה שהיה ממש לא צפוי. הסתובבו
כמה אנשים בעיר, אבל ממש מעט. כן זו נראתה עיר רגילה לחולוטין אבל אני חייב להודות
שהאוכל במסעדות ממש טעימות!!! עצרנו במסעדה אחת ולרגע שאלתי את דיויד משהו שאני
חושב שלא כל אחת היה שואל שאלה כזאת: "דיויד, למה שלחו אותך לבוא עלי?"
דיויד באיטיות סובב את ראשו וענה בקול קצת מעצבן:
"אתה חייב להבין שלא שלחו אותי ובאתי מרצוני, שתיים הסיבה שאני פה היא
בגלל שאני עוזר לך לעבור את מבחן החיים"
לפעמים אני מרגיש שאני רוצה להגיד לדיויד שאני אוהב מאוד את האופי שלו
אבל משהו עוצר אותי. סיימתי את כערת הספגטי ושאלתי עוד שאלה:
"אתה מכיר את מי שחטף את סבא רבא שלי ואת הכפרי?"
לדיויד יש איזשהו רפלקס לחזור על אותה פעולה פעמיים וענה עם סיבוב הראש:"לא"
יצאנו מהמסעדה והלכנו ברחוב, אני לא יודע מה להגיד על מה שקרה אחרי זה
כי התעלפתי. אני התעוררתי בבית עץ קטן וישן מלא אבק על אי באמצע אוקיינוס
והיחידי שהיה איתי זה היה איזשהו חילזון, באתי אל החילזון והתיישבתי לידו,
"שלום בנאדם" אמר החילזון
"מזל שזה רק חלום ואתה לא באמת מדבר" אמרתי בקול ישנוני
"אל תדאג, יום יבוא שחלום ומציאות התאחדו ונראה זה את זה שוב" אמר החילזון
"על מה אתה מדבר? רק הרגע נפגשנו ולמה לי להיתגעגע?" שאלתי
"תמיד תוכל להסתכל על התחושות אחרת" אמר החילזון
"יש עוד משהו שלא ידעתי?" שאלתי
"כן, חשבת על זה שעננים היו פעם מים? הם עברו דרך כדי להגיע לשמיים,
אתה יודע מאיפה הגיעו המים? הרי מבראית העולם, אם לא הבנת העולם הוא תמיד
שלם, גם עם נפצעת הכל נשאר שלם אתה תבין את זה, עכשיו אני צריך ללכת, ביי"
החילזון נעלם והתעוררתי בבית חולים, שוב?! חשבתי לעצמי…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה