שלום,שמי יונתן ואם חשבתם שאני ילד רגיל אז
טעיתם,אולי אני דומה בתחביבים ובכוח אבל נקודת ההתייחסות
שלי מאוד מעניינת ושונה מאוד משל האחרים. אז מה
שאני מספר לכם אתם תשמעו עכשיו.
זה עוד יום רגיל, יום שבת ויוצאים לטייל. הלכנו
לטייל בתל אביב,הלכנו ובאמצע הבחנתי למישהו כפרי
באמצע עיר...הראש שלי חטף סחרור קטן,
החלתתי למצוא דרך לעקוב אחריו.בסוף הדרך היתה כזאת:
ראיתי את אותו כפרי באחד הקניונים ובזמן שהוא הלך
למקום כל שהוא, חיטטתי בתיק שלו ומצאתי תהודת זהות.
בבית לפי הנתונים שמצאתי הצלחתי למצוא את עמוד
הפייסבוק שלו ואני עכשיו עוקב אחריו בפייסבוק,
ברור שלא סיפרתי לאמא ולאבא על מה שקרה.אחרי ששבוע
עקבתי אחריו גיליתי שהוא גם אומן,יש
לו הרבה יצירות. לא הפסקתי לעקוב אחריו-באינטרנט
שם לו לייקים תגובות ועוד...אך הרגשתי שמשהו
לא בסדר קורה פה...משהו מוזר עם הכפרי,הנעליים
שהוא לובש,העיתונים שהוא קורא,הפוסטים שלו…
גם הוריי חשדו בי.זה לא גרם לי לספר להם מה קורה
לי,הרגשתי כאילו האוויר ירה בי חץ.הוא בסך הכל
אומן מוכשר, אך משהו עדיין לא בסדר.עברה שנה
ויונתן בן 10,אך עדיין לא יצא מראשי הכפרי,רציתי
כבר לגלות מעבר לאינטרנט מה באמת האיש הכפרי ההוא.
איך אני ימצא דרך לסדר את הוריי?
מה קורה לכפרי? האבדתי את האוויר בקצב של מטורף אך
שתיתי מספיק מים ולא התעלפתי.
ביום חמישי אחר בית הספר נכנסתי לחדרי וזרקתי את
התיק על הרצפה, הדלקתי את המחשב למטרת לנסות לגלות עליו מידע נוסף, אך לפני שהמחשב
נדלק שמעתי קול :"כל כך הרבה שאלות" הבנתי שהצליל בא מהקלמר שהנחתי על
השולחן,הזזתי את הקלמר וההיתי המום,כלום. אך לפני שהסתובבתי חזרה אל המחשב ראיתי
גמד בגודל 2 ס"מ,"שלום!!!" הגמד
אמר, התעלפתי.
מצאתי את עצמי בבית חולים ושמעתי את השיחה של אמא
שלי עם הרופא:"הוא יצטרך להישאר פה
לפחות שנה בשביל שנדע מאין מגיע העזיות"
"שנה?!" צרחתי בלב,אך תיכננתי להשיג את
המידע,מה כבר קרה?! התעלפתי?!
בכיתי.אך היה משהו שעידד אותי-ראיתי שאמא נתנה לי
את ספר הסיפורים של סבא-רבא שלי,הוא
היה סופר ואיש מאוד נחמד ורעבתן, כך כמובן סיפר לי
אבא בילדות. אך הבכי ניצח והמשכתי לבכות.
ההיתי חייב למצוא דרך לעוף מפה.
אחר שבוע של שעמום במיטה והרבה דפים שנתנו לי
לענות על ההשאלות שכתבו בדפים,
התקשר חברי הטוב יורם:
יורם:"מה נשמה? שמעתי שאמא שלי ואמא שלך
מדברות ושמעתי שאתה חולה"
יונתן:"נכון,רציתי לספר לך"
יורם:"מה?"
יונתן:"תוכל למצוא לי תוך חודש תוכנית בריחה מהבית חולים?"
(ידעתי שהוא לא יסרב)
יורם:"ברור"
השיחה התנתקה. בחצות לקחתי את הטלפון של אמא
ונכנסתי
לחשבון שלי,נכנסתי לעמוד הפייסבוק של הכפרי וראיתי
תמונה שמזכירה
מישהו מאלבום המשפחה שלי,מעניין מאוד… חשבתי לעצמי
"מי זה?"
התעוררתי בבוקר ונשאר רק עוד שבוע לחכות לתוכנית
של יורם. התעוררתי, הרגשתי שכל הגוף שלי כואב
אז התחלתי לקום רק בשעה 12:30 מהמיטה,אחרי שקמתי
הסתכלתי בחלון מה קורה מבחוץ
והופתעתי לגלות את מור,בידייה מוחזקת קופסת קרטון
וראיתי שהיא הולכת לבניין שלי.
עדיין לא הבנתי למה מור נכנסה. פתאום שמעתי דפיקות
בדלת וזו הייתה מור.
מור התחילה את השיחה: "שלום, שמעתי שאתה סוג
של חולה. באתי להביא לך מתנה."
רק אמרתי: "תודה"
מור הניחה את המתנה והלכה מחדרי והתחלתי לפתוח את
המתנה וגיליתי שם חבילת שוקולד וטבלט.
"יש!" צעקתי בלב. עכשיו אני יכול ליצור
קשר עם דף הפייסבוק של הכפרי בלי לגנוב את הטלפון של אמא,
פתאום נזכרתי בתמונה שהוא אתמול העלה. בא היום הזה
ויורם לא צילצל
אלי,גיליתי שהוא טס לארה"ב לשתי שנים.
התבאסתי נורא כי ידעתי שהוא היחיד
בכיתה שהיה מסכים לרעיון הזה. השתעממתי נורא
והתחלתי לצייר משהו בטבלט
שלי ודווקא הדמויות היו טובות, שמרתי אותם בזיכרון
הטבלט ויצאתי לטייל
בבינינים. אני כבר מכיר את כל הדרכים בבינין שלי,
ממש כל פינה.
בדרך פגשתי ילד שחלה סרטן, איך ידעתי? לפי הקרחת.
ניגשתי לילד
ודיברנו שם חצי שעה. בסוף קבעתי איתו שאנחנו דרך
המכשירים
הניידים נשחק במשחק יריות אונליין. חזרתי לתא
והעברתי שעה
כששחקתי בטבלט. פתאום ראיתי שמישהו מתקשר אלי דרך
הסקייפ, הבנתי לפי תמונת הפרופיל שלו שזה הכפרי,
מאוד נרגשתי. עניתי לשיחה ושמעתי אותו אומר לי
שלום.
התחלתי לשאול שאלות אבל הוא לא ענה ורק ניתק את
השיחה,
דרך האסמסים של הסקייפ הוא שלח לי כתובת
מוזרה:
wwp:?sosmama/you!.coq
נכנסתי לכתובת וראיתי את אותה תמונה , שם האתר הוא
היה: כותביי מבט חינם
לא המשכתי לקרוא עוד כי אני צריך כבר לשחק עם הילד
